האם מתחת לפני השטח הקפואים של מאדים מסתתר עדיין משהו חי? מדענים שחקרו גז מסתורי באטמוספירה של כוכב הלכת האדום גילו שהוא מופיע מעל אזור געשי מסוים, דווקא בעונה שבה כמעט לא מצפים למצוא אותו. כעת הם מעלים אפשרות מסקרנת: במעמקי מאדים אולי נותר מספיק חום כדי ליצור תנאים שיאפשרו לחיידקים ולמיקרואורגניזמים אחרים להתקיים.
הגילוי הגיע מחללית המחקר האירופית ExoMars Trace Gas Orbiter, שמקיפה את מאדים ומנתחת את הרכב האטמוספירה שלו. מכשיריה זיהו ריכוזים זעירים של מימן כלורי מעל המדרונות הצפוניים של הר הגעש העצום אלבה מונס. בכדור הארץ, הגז הזה נפלט בין היתר ממערכות געשיות שבהן מאגמה חמה נמצאת מתחת לקרקע.
מחקר שפורסם ב-4 בנובמבר בכתב העת Science Advances מציע שהגז במאדים עשוי להגיע ממקור דומה. אין כאן גילוי של חייזרים, וגם לא התפרצות געשית שנצפתה בפועל. אבל אם ההסבר של החוקרים נכון, ייתכן שמאדים אינו עולם שהפעילות הגיאולוגית בו הסתיימה - אלא כוכב לכת שעדיין שומר חום במעמקיו.
הגז שהופיע במקום ובזמן הלא נכונים
מאדים הוא ביתם של הרי הגעש הגדולים ביותר במערכת השמש, אך עד היום לא נצפתה בו התפרצות געשית פעילה. צילומי לוויין מלמדים שכמה מהרי הגעש שלו היו פעילים לפני מיליוני שנים בודדים, ומכשירי מדידה אף זיהו רעידות אדמה על פניו. השאלה הגדולה היא אם הפעילות הזאת הסתיימה או שהיא עדיין נמשכת עמוק מתחת לקרקע.
בשנת 2021 זיהתה חללית המחקר האירופית לראשונה מימן כלורי באטמוספירה של מאדים. נוכחותו של הגז משתנה עם עונות השנה, והחוקרים קישרו את מרבית התנודות למחזורי האבק והמים בכוכב הלכת.
אבל הייתה חריגה אחת שלא הסתדרה עם ההסבר הזה.
החוקרים הבחינו שבתחילת הקיץ בחצי הכדור הצפוני של מאדים הופיעו שוב ושוב ריכוזים חריגים של הגז מעל אותו אזור בדיוק - המדרונות הצפוניים של הר הגעש אלבה מונס.
צוות המחקר הבינלאומי, בהובלת אלכסנדר טרוחימובסקי ממכון חקר החלל במוסקבה, החל לבדוק אם ייתכן שהגז מגיע ממעמקי הקרקע.
החוקרים השתמשו במצלמה מתקדמת של החללית כדי לבחון מקרוב את האזור, וגילו סדקים צרים שנראים חדשים מבחינה גיאולוגית. חלקם נמשכים לאורך מאות מטרים, ורוחבם קטן ממטר אחד. סביב כמה מהם התגלו גם שינויים בצבע הקרקע, שעשויים להיגרם ממשקעים שהותירו גזים שנפלטו מבטן האדמה.
"החללית הצליחה למצוא את האקדח המעשן", אמר פרופ' דניאל מז', ממובילי המחקר וחוקר במרכז לחקר החלל של האקדמיה הפולנית למדעים. "זה היה כמו לחפש מחט בערימת שחת. מדהים שהיא הצליחה לזהות קומץ מולקולות ממקור שאולי פולט גז רק מדי פעם, בזמן שהיא ממשיכה לנוע במסלולה סביב מאדים".
הרי הגעש ישנים - אבל אולי עדיין לא מתו
לפי ההסבר שמציעים החוקרים, ייתכן שבעומק הקרקע של מאדים עדיין קיימים מאגרי מאגמה חמה, שמשחררים גזים דרך הסדקים שהתגלו.
כאן נכנסות לתמונה הטמפרטורות הקיצוניות בכוכב הלכת. במהלך החורף הן עשויות לצנוח עד למינוס 120 מעלות צלזיוס, והחוקרים משערים שקרח חוסם את הסדקים ומונע מהגזים להשתחרר. כשהטמפרטורות עולות בתחילת הקיץ והקרח מתאדה ישירות לאוויר, המעברים נפתחים והגזים יכולים להיפלט אל האטמוספירה.
ההסבר הזה עשוי לפתור את תעלומת ההופעה העונתית של המימן הכלורי.
"הממצאים שלנו מצביעים על כך שמאדים שמר מספיק חום פנימי כדי לאפשר פעילות געשית עד לתקופה הגיאולוגית האחרונה, ואולי אפילו כיום", אמר מז'.
עם זאת, החוקרים עדיין אינם יכולים לקבוע בוודאות שהגז אכן מגיע ממאגמה פעילה. מימן כלורי עשוי להיווצר גם בתהליכים כימיים אחרים, והקשר בין הגז שנמדד באטמוספירה לבין הסדקים שצולמו עדיין אינו הוכחה ישירה למקורו.
אבל עצם האפשרות שקיימת פעילות געשית במעמקי מאדים פותחת כיוון חדש ומסקרן בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ.
האם כאן מסתתרים החיים שחיפשנו?
הסיבה להתלהבות החוקרים אינה עצם קיומו של גז געשי, אלא מה שעשוי להתרחש מתחת לפני השטח.
אם מאגמה חמה עולה דרך הקרקע ופוגשת מים תת-קרקעיים, היא עשויה ליצור מערכות הידרותרמיות - אזורים חמים שבהם מים, מינרלים ואנרגיה כימית יכולים לספק תנאים המתאימים לקיומם של מיקרואורגניזמים.
מערכות כאלה מוכרות גם בכדור הארץ, והן מסוגלות לקיים צורות חיים אפילו בסביבות קיצוניות, ללא אור שמש.
"חיפוש אחר חיים במאדים בתוך הסדקים שמהם נפלט הגז באזור אלבה מונס יהיה הגיוני מאוד", אמר מז'. "אם מערכות הידרותרמיות פעילות שם, הן עשויות להכיל את המרכיבים ואת האנרגיה הדרושים להתפתחות מיקרואורגניזמים, ולהגן עליהם מפני הסביבה העוינת והמשתנה שעל פני השטח".
החוקרים אף מעלים אפשרות שבעבר נפלטו ממעמקי מאדים כמויות גדולות יותר של גזים געשיים, שתרמו לאטמוספירה צפופה יותר ולאקלים חם שאפשר למים נוזליים להתקיים על פני השטח.
עם זאת, גם אם התנאים המתאימים לחיים אכן קיימים במעמקי מאדים, אין פירוש הדבר שחיים התפתחו שם או שרדו עד היום.
"הממצאים האלה עשויים להתברר כהישג הגדול ביותר של החללית עד כה", אמר ד"ר קולין וילסון, המדען האחראי על המשימה מטעם סוכנות החלל האירופית.
במשך עשרות שנים התמקד החיפוש אחר חיים במאדים בעיקר בשרידים מהעבר הרחוק, בתקופה שבה היו על פניו נהרות ואגמים. המחקר החדש מעלה אפשרות אחרת: שאולי לא צריך לחפש רק עדויות לחיים שהיו פעם, אלא גם תנאים שיכולים לאפשר חיים כיום.
ואם יש מקום שבו כדאי להתחיל לחפש, ייתכן שהוא נמצא דווקא בסדקים הצרים של הר געש שנחשב כבוי.