בוריס שץ, אמן ואיש חזון ציוני, חלם על מרכז עברי לאמנות ומלאכת מחשבת, מוסד שיכשיר את חניכיו לעבודת כפיים ויצור אסתטיקה עברית בארץ ישראל. הוא עניין בפרוייקט את תיאודור הרצל ואוטו ורבורג, שהעלו את הרעיון בקונגרס הציוני, וב - 1906 קם בירושלים המוסד שנקרא "בצלאל" על שם בצלאל בן חור התנכ"י, בונה המשכן. ב"בצלאל" הישן למדו ציור, פיסול, צורפות, מוזיקה, אריגה, עבודות זכוכית, מתכת ונגרות, עם דגש על יודאיקה ומלאכת יד בעלךת צביון "עברי". בין המורים היו ציירים יהודים נודעים כמו אבל פן, שמואל הירשנברג ואפרים ליליאן. בבית הספר היו כ - 500 תלמידים, כמה מהם הפכו לגדולי הציירים בארץ: נחום גוטמן, ראובן רובין, יחזקאל שטרייכמן, משה קסטל ואחרים. שץ נתקל בקשיים תקציביים, ארגוניים ופוליטיים ואף נאסר ע"י השלטון התורכי ונשלח לכלא בדמשק. אמנים מתחו ביקורת על בית הספר שהיה בינהם אנכרוניסטי, ייצר קיטש עברי ולא תאם את רוח המודרניזם של התקופה. בית הספר נסגר ב - 1927 ונפתח מחדש ב - 1935.