ב- 7 במרץ 1918 הקים מתקין מנעולים בשם אנטון דרקסלר (Drexler) מן העיר מינכן שבגרמניה, את "ועדת הפועלים הבלתי-תלויים" בתקווה להוות אלטרנטיבה לאומנית למפלגות הסוציאל-דמוקרטיות אשר פרחו בגרמניה של אותה עת.
הייתה זו מפלגה קטנה (כ- 40 חברים לכל היותר) ולכאורה, חסרת חשיבות של ממש.
ב- 5 בינואר 1919 התמזגה "ועדת הפועלים" של דרקסלר, עם "חוג הפועלים הגרמנים" של העיתונאי ק. האראר, ליצירת "מפלגת הפועלים הגרמנית"(Deutsche Arbeiterpartei).
מפלגה זו, אשר הייתה אנטישמית במהותה וקונספירטיבית באופייה, הייתה רק אחת מני מפלגות לאומניות רבות שנפוצו בגרמניה המובסת עם תום מלחמת העולם הראשונה, על רקע המשבר הכלכלי החריף שפקד את גרמניה ותנאי השלום הקשים שהציבו המעצמות המנצחות בחוזה ורסאי.
באותה עת שהה אדולף היטלר, חייל משוחרר, במינכן ופעל כמעין מדווח של הצבא הבווארי.
במסגרת משרתו הוטל על היטלר לבחון טיבה של המפלגה הקטנה, וכך, בספטמבר 1919, פקד את אחת מישיבותיה.
את הישיבה עזב היטלר עוד טרם נעילתה. נראה היה שלא הותירה בו רשמים עמוקים. אולם בטרם יצא מאולם הדיונים, שם בידו דרכסלר את מנשר המפלגה.
למחרת היום, נודע לו להיטלר, כי התקבל כחבר למפלגת הפועלים הגרמנית. היטלר חכך בדעתו, אולם משקרא את מנשר המפלגה, גמלה החלטה בליבו, לקחת חלק בפעילות המפלגה.