על סטרואידים: נתניהו של היום מדבר בדיוק כמו כהנא של 1988

שלושים ושמונה שנים אחר כך, ביום השבעת הכנסת ה־26, עמד יורשו של שמיר בטרקלין שאגאל ונשא נאום שאילו נישא ב-1988 מפי מועמד של ״כך״, היה מוגש כמוצג לוועדת הבחירות. שמעתי אותו שוב ושוב, משפט אחר משפט, והנחתי לצדו את מה שכהנא אמר אז. והאירוניה כמעט מושלמת: נתניהו קרא באותו נאום להקמת ממשלת אחדות לאומית, אבל האחדות שהציע הותנתה בהדרת נציגי הציבור הערבי מכל השפעה על הקמת הממשלה. הנה ההשוואה, ותשפטו בעצמכם.

כהנא קבע שערביי ישראל הם ״פצצת זמן״. נתניהו אמר השבוע על נציגיהם שהם ״סוס טרויאני״, ושכל מילה מתונה שיוצאת מפיהם היא ״תקייה״, מושג מוסלמי להסתרת כוונות אמיתיות כל עוד הצד השני חזק יותר. כהנא כתב שיהודים וערבים אינם יכולים לחיות יחד במדינה יהודית-ציונית. נתניהו שאל אם יש הבדל בין רע״מ ״המתונה״ לבין הרשימה המשותפת ״הקיצונית״, וענה לעצמו ״לא ולא״: שתיהן, לדבריו, מסכימות שצריך לחסל את מדינת ישראל, ונחלקות רק בשאלה איזו מדינה פלסטינית תקום על חורבותיה. כהנא שאל ממשרדו בכנסת כמה ערבים יישבו בוועדת החוץ והביטחון ויקשיבו לדיווח המסווג של הרמטכ״ל. נתניהו שאל את חברי הכנסת אם יפקידו את גורל המדינה בידיהם.

רגע, יגידו השופרות, נתניהו אמר במפורש שהוא לא מדבר על ערבים, ש״ערבים מצביעים ליכוד״. נכון, הוא אמר. גם כהנא אמר ״אני לא שונא את הערבים, אני אוהב את העם היהודי״, וגם הוא הצהיר בבית המשפט העליון ״אני לא נאצי ולא גזען״. ובדיון בוועדת הבחירות ב-1988 טען עורך הדין של ״כך״ שעמדת התנועה כלפי הערבים לא נובעת מגזענות, אלא מההכרה בכך שהציבור הערבי עוין ומסוכן למדינה היהודית. זה הטיעון של נתניהו מהשבוע, כמעט מילה במילה.

המנגנון הפוליטי דומה: שלילת הלגיטימיות של הקול הערבי. כהנא אמר שיש סתירה מוחלטת בין דמוקרטיה מערבית לבין ציונות, ושהוא בעד דמוקרטיה לכל יהודי, אבל לא לערבים. נתניהו דה פקטו קובע שלקול של האזרח הערבי אין ערך. כהנא רצה לגרש את הבוחרים. נתניהו מסתפק בגירוש הקולות שלהם. זו דמוקרטיה ליהודים בלבד, בגרסה מנומסת יותר. והיא מגיעה בתקופה שבה מתנהל קמפיין נגד רופאים ורוקחים ערבים (נראה את מדינת ישראל מסתדרת יום אחד בלעדיהם), וארגונים ופעילים שונים מתנכלים לערבים, מוסלמים ונוצרים כאחד.

את הסרט הזה כבר ראיתי. ב־5 באוקטובר 1995, בלילה שבו התווכחה הכנסת על אוסלו ב׳, עמד נתניהו מול עשרות אלפים בכיכר ציון וטען שלממשלה ״אין רוב ציוני״ ושהציבור הציוני לא אישר את ההסכם. למחרת עבר ההסכם ברוב של 61 מול 59, בזכות קולות חברי הכנסת הערבים. בעיני המסיתים, הקולות האלה פשוט לא נחשבו. ממשלה ״לא ציונית״, ממשלה ״לא לגיטימית״, ומשם קצרה הדרך לראש ממשלה ״בוגד״. חודש אחר כך ישבתי בחדר קטן באיכילוב ושמעתי את גבי ברבש מבשר את הבשורה הנוראית, לי ולעם ישראל כולו.

נתניהו אמנם לא לחץ על ההדק, אבל היה מן הקולות הבולטים במחנה שהפך את ממשלת רבין לבלתי לגיטימית ואת רבין עצמו לבוגד. הוא הפיק רווח פוליטי מאווירת ההסתה שקדמה לרצח. ההבדל בין אז להיום הוא שאז הוא היה ראש האופוזיציה, והיום הוא ראש הממשלה. ונתניהו לא מסתפק בכך, ומנהל באמצעות שליחו, ראש השב״כ, קמפיין לדה-לגיטימציה ביטחונית לערבים. זהו כהניזם על סטרואידים. זהו ראש ממשלה, יש לומר, שבמשמרת שלו התרחש הטבח הנורא בתולדות המדינה, ושעד היום בורח מוועדת חקירה ממלכתית – ועדה שתוקם בזכות קולותיהם של אזרחי ישראל הערבים.

ומי הוא אותו ״סוס טרויאני״? אותו עבאס שאמר כבר ב-2021 שישראל נולדה כמדינה יהודית וכך תישאר, וספג על כך ביקורת בקרב הקיצוניים יותר שבערביי ישראל. אותו עבאס שנתניהו עצמו ניהל איתו מגעים, ״בבלפור ולא בבלפור״, כדברי עבאס, כשהיה זקוק לקולותיו. כשעבאס היה טוב לנתניהו, הוא היה פרגמטי. כשהוא עלול להיות טוב לממשלה בלעדיו, הוא תומך טרור.

ובינתיים, מי יושב לצדו? ב-1988 הבטיח הליכוד שלעולם לא יצרף מפלגה גזענית לקואליציה. ב-2019 פעל נתניהו בעצמו כדי להכניס לכנסת את ממשיכי דרכו של כהנא, והיום אחד מהם, מי שהורשע בעבר בתמיכה בארגון טרור ובהסתה לגזענות, יושב בממשלתו כשר בכיר. הליכוד של שמיר פעל לפסילת כהנא. הליכוד של נתניהו הושיב את יורשיו סביב שולחן הממשלה, ואימץ את הרטוריקה שלו לחלוטין עד כי אי אפשר להפריד כיום כמעט בין הליכוד ה״ממלכתי״ לעוצמה יהודית, ממשיכי הדרך של ארגון הטרור ״כך״.

אני רחוק מלהיות תמים. יש בחברה הערבית קיצונים, ויש גם חברי כנסת ערבים שאמרו דברים בלתי נסלחים אחרי שבעה באוקטובר. על ביטחון לא מתפשרים, ולכל שותפות יש סייגים ברורים. אבל מדינה שמודיעה לציבור הערבי כולו שהצבעתו לגיטימית רק כל עוד אינה משפיעה על זהות הממשלה, אינה יכולה להתקיים לאורך זמן כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא גם לא תעמוד מול העולם. היא תהיה מצורעת מבחוץ ומפורקת מבפנים עד כי תחדל. הדרך היחידה היא ליצור שותפות אזרחית תמורת אחריות אזרחית.

ואת ההסתה של נתניהו ושותפיו צריך לבלום, ומהר. בכנסת, במשא ומתן להקמת הממשלה, בקלפי וברחוב, במחאה דמוקרטית ונחושה. כבר שילמנו פעם אחת את מחיר השתיקה מול ההסתה. אסור לנו לשלם אותו שוב. יש להקים ממשלה עם רע״מ, גם אם אפשר יהיה להסתדר בלעדיה.