אחת האפשרויות הבולטות שנבחנות להקמת ממשלת שינוי היא הימנעות של יהדות התורה לצד הימנעות של המפלגות הערביות. שילוב כזה יעניק לאיזנקוט רוב יהודי, אך עלול להציב אתגר בפני שותפיו לגוש. ביהדות התורה אומרים כי השיח עדיין לא הבשיל להסכם, וכי עמדת המפלגה ברורה: רק פתרון אמיתי ומלא למשבר הגיוס יוכל להוות בסיס לשיתוף פעולה פוליטי.
מבחינת המפלגה, עצם ההחלטה שלא להמליץ על נתניהו היא אירוע דרמטי, שמשמעותו שבירת מסורת של שנים וערעור היחסים עם נתניהו ועם הגוש כולו. אלא שבמפלגה מסבירים כי הפעם השיקולים הפרקטיים גוברים על המחויבות הפוליטית.
"ראשית, נתניהו יכול היה להעביר במשך ארבע שנים חוק גיוס ומרח אותנו בסיפורים. שנית, גם ברגע זה אין לו אלטרנטיבה ואין לו מה למכור, כשבחורי הישיבות נעצרים כל העת. בכל מקרה, גם הליכה לבחירות נוספות לא מבטיחה פתרון ואת 61 המנדטים", אומר בכיר במפלגה.
מאחורי הקלעים, עד יום רביעי בערב עוד היו שני חברי כנסת ביהדות התורה שהתכוונו להמליץ על נתניהו: מאיר פרוש וחבר הכנסת הנכנס אליקים שטארק. אלא שאז פורסמה הוראתו של הרב דב לנדו שלא לתמוך באף מועמד, ותוך זמן קצר גם השניים שינו את עמדתם.
במפלגה מסבירים כי אצל פרוש מדובר במחויבות עמוקה יותר לימין, לצד הבנה שבכל תרחיש של כניסה לממשלה עם האופוזיציה יהיה לו קשה יותר מאשר לאחרים. באשר לשטארק, שם כבר מרשים לעצמם להיות פחות ממלכתיים. גורמים במפלגה מלגלגים על מה שהם מכנים "תסמונת הח"כ החדש": מי שנכנס לכנסת בן לילה, וכל שיחת טלפון מלשכת ראש הממשלה מעבירה בו צמרמורת של התרגשות. מכאן, לטענתם, גם הרצון המהיר לרוץ לחיקו של נתניהו.
אבל יהדות התורה היא רק חלק מהתמונה. השאלה הגדולה היא עד כמה האופוזיציה מסוגלת להחזיק יחד את המהלך הזה, כשהאינטרסים של השחקנים בה לא בהכרח חופפים.
שני כוחות מרכזיים מניעים את חברי האופוזיציה: הראשון הוא הרצון למקסם את האפשרויות הפוליטיות במצב הנוכחי ולהגיע לתפקיד משמעותי בממשלה חלופית, אם אכן תיפתח הדרך לכך. השני הוא הצורך להיערך גם לאפשרות שהמהלך ייכשל והמערכת תיגרר לסיבוב בחירות נוסף. אף אחד מהשחקנים לא רוצה למצוא את עצמו משלם את המחיר על כישלון המהלך, או מגיע למערכת בחירות כשהוא פגיע יותר.
הדוגמה הבולטת לכך היא אביגדור ליברמן. יו"ר ישראל ביתנו, מהוותיקים והמנוסים בשחקנים הפוליטיים, פתח ערוץ מול החרדים בניסיון לייצר אפשרויות פוליטיות נוספות. במקביל, הוא תוקף את איזנקוט בעוצמה, ולא משאיר מקום רב לספק שהוא לא רוצה בו כמועמד הגוש בבחירות נוספות.
בסופו של דבר, כולם מדברים על החלפת נתניהו, כשכל אחד כבר מחשב גם את היום שאחרי הניסיון להחליף אותו. השאלה היא אם האינטרסים האלה יצליחו להתחבר למהלך אחד - או שנתניהו, שגם כשהוא נראה בלי קלפים, יצליח שוב לטרוף את הקלפים ולשנות את התמונה.